יזהר סהר 1977 – 2025
לצערנו יזהר לא פה כדי לכתוב על עצמו שכן תמיד ידע להתבטא בשנינות ובחן. על כן נפל בחלקנו לנסות ולתווך את הפלא שהיה. לא נכביר בפרטים ביוגראפיים ונזכיר במקום את הסקרנות, החוכמה והיצירתיות שבאו לידי ביטוי בצלחת, עם יכולת יוצאת דופן ליצור אוכל אלגנטי ומאוזן.
את קשת הטעמים של רוטנברג יצר יזהר מחומרי גלם מקומיים, ליקוט, אינספור ניסויים בשיטות שימור עתיקות ובעיקר סקרנות ויצירתיות בשילוב עם מוזיקה. האבולוציה של רוטנברג ממסעדת מטיילים סטנדרטית בצפון למה שהיא היום התרחשה עקב בצד אגודל, ללא תכנון מוקדם או חזון גרנדיוזי. הסקרנות של יזהר הובילה אותנו תמיד והנכונות לבדוק כל שטות הביאה לרגעים מופלאים לצד אינספור רגעים קומיים והזויים. משעמם אף פעם לא היה. יזהר תמיד אמר שבסוף הוא טבח ואנשים באים לאכול אוכל טעים.
אי אפשר לדבר על יזהר ורוטנברג בלי לדבר על הקהילה שנבנתה סביבה, הגינה, השיפצורים והאהבה לחיות. גידלנו פה לאורך השנים תרנגולות, ברווזים, חתולים, כלב, חמור ועגלים…ונהנינו מכל רגע. היום תמצאו פה את ירדן הכלב ואת אסתר ועמנואל החתולות שעדיין עמנו.
רצינו לשתף כמה מהטקסטים שיזהר כתב לאורך השנים. הם מספקים הצצה למחשבה והביטוי הייחודיים שלו. תהנו.
חוות בודדים 24.1.23
הגיע הזמן שנדון בחורף. או בהיעדרו, אם להיות כנים. ובכן כך הוא המצב: ירד מעט גשם, במעט הזדמנויות, ועם הפסקות שמש די נדיבות באמצע…
הגינה, היות והיא בנויה כגוף די אוטונומי ואוטרקי, סוחבת יופי של ליקוט, דלועים, ושורשים. בתכלס, ריבוי הצמחים מייצר כיסוי קרקע ששומר את הלחות מהמערכת הקודמת עדיין (לפני 12 יום, כן?), ואפילו בחצר של אבנר יש גוש עולש וחוביזות מכובד.
מזג האוויר נעים בצורה מחשידה. שמש זורחת, חתולים משתזפים על גגות והשמים מלאי ציפרים.
טרם הספידונו את החורף. שמים פה כסף על סערות-יוחנן במהלך פברואר. ארועי גשם תנ"כיים שישגעו את החקלאים עד הקצה.
חוות בודדים 29.5.2022
טור פרידה.
מאו, חתול יפה תואר, טוב לבב ונעים פרווה הגיע אלינו בנסיבות תמוהות לפני 8 וחצי שנים.
ערב אחד יצא מהשיחים חתול ממש מסכן, צולע, מיילל מכאבים וכל בטנו – מהחזה ועד למפשעה – אבסס אחד גדול. שלחנו תמונה לוטרינר שהחזיר את התשובה : "בגדול – אני יכול לאשפז אותו ל-3-4 ימים. זה גם יעזור לי עם המשכנתא. בקטן – תכינו מי מלח ותעשו לו מקלחת מי מלח 3 פעמים ביום. זה יעבור".
צדק.
תוך כחודש ימים בטנו היתה מכוסת פרווה מפוארת, והוא נתגלה כחתול בית לכל דבר ועניין. אוהב אנשים, מתמודד בגבורה עם ילדים מציקים, נקי, מתעניין באקטואליה פיננסית ובהחלט מישהו שאפשר לשתות איתו כוס קריניאן טובה ב-11 בלילה.
לאורך השנים, מאו לחם בגבורה, וחיסל לא פחות מ-4 צפעים ולפחות 5 עכברים (!) בהזדמנויות שונות. העונה החביבה עליו היתה החורף. אז היה מתכסה בפרוות חורף מפנקת ועשה את ימיו בשינה עצלה על המדף ליד המחשב, ובכך זכה לכינוי "שומר מסך". כראש וראשון לחיות החצר, הקפיד מאו על התנהגות ראויה של יתר החתולים, חינך את ירדן כבוד מהו, ניחם עובדים בסוף משמרות קשות, לימד את אבנר לשחק 'יניב', ניהל את מלאי האלכוהול במחסן, שימש כממונה על הזמנת מילוי צובר, ואף שימש כאחראי הקורונה בעסק בתחילת סגר א'.
מאו אמנם לא הותיר אחריו צאצאים/ות, אך השאיר מורשת מופלאה שכולה גירגורים, שנ"ץ, חיבה ללקטוז ומורל גבוה.
במהלך שנת המגיפה (והבחירות האינסופיות, לא שכחנו..) התמקד מאו בלימודי ספרות והתעמק במיוחד בספריה של ויסלבה שימבורסקה. תכל'ס צודק. היא באמת כוכבת רוק, זאתי.
כך או כך לפני כחודש נפצע וחלה דעיכה במצבו. הוא ישן הרבה ואכל פחות. כשל כליות חמור התפתח אצלו ובבוקר שבת נאלצנו להרדים אותו.
מתחת לחרוב בגינת המסעדה הטמנו את מאו. ניגנו בטלפון את "מקום לדאגה" ומחינו דמעה. אבנר ליווה אותנו מהצד בבכי.
נסיים בשיר של ויסלבה שימבורסקה שמאו כה אהב:
הומור וחמלה / ויסלבה שימבורסקה
הומור וחמלה – זוג מהשמים
הוא לא בוגד בה, היא נאמנה לו
אוהבים לבלות בצוותא, אז הם מאושרים.
לה יש קביעות, לו רק עבודה זמנית,
אבל לפעמים הוא מרוויח יותר ממנה.
כשהם נאלצים להיפרד –
שלא באשמתם – לזמן ארוך
העולם הופך מיד לבלתי יתואר