22.1.2026
.
נראה שהחורף אכן הגיע השנה ונשארו עמנו המון ציפורים. ממגלנים ועד עיט צפרדעים: כולם מדגמנים בריכות דגים ועצים ממש יפה.
מאחר ובריכות הדגים של גשר הן אתר צפרות ידוע, הציפורים מביאות עימן בעל חי ייחודי נוסף: צפר ארץ ישראלי. נחושים וחמושים במצלמות ומשקפות, כולם. נושאים זגוגיותיהם לשמים וצופים… ובכן בציפורים או בעגה הגלעדית – ציפורות.
ירדן מקבל את האורחים בברכה, מצפה לליטוף ותשומת לב ולרוב זוכה להן. הוא בעיקר נהנה ללכת בנינוחות לפני טרקטור או כלי רכב צבאי משל היה מורה דרך או נהיגה, תוך שהוא מאט את שעיטתם ומתסכל את הנהג, חקלאי או מילואימניק שניהם מקבלים יחס שווה.
לעתים אני נזכרת בציפורים שניסינו לגדל. אני מניחה שחלק מהקוראים והקוראות (היי יעל, היי אפרת) זוכרים את ברכה התרנגול, הברברים ושלל התרנגולות. כולם, ללא יוצא מן הכלל, עלו בסערה השמיימה לאחר מפגש, מצער לדידן, עם נמיה או תן.
לכן כל כך שמחתי השבוע כשהבנתי שיש ניצחון קטן אחד על משפחת הנמיות עדאסי.
מנור התחיל לגדל תותים בשיטה הידרופונית ומשפחת עדאסי אובדת עצות ותותים.
בעבר, כל תות שהחל להאדים נעלם תוך פחות משעה ולמי היה זמן לשבת לשמור על תותים… אני ממש מחכה לטעום תות מהגינה.
ערבי היין שאנו עורכות בימי רביעי הן אפשרות לצאת קצת מהמבנה של ארוחת הטעימות ולייצר אוכל אחר ומהנה לא פחות. כך למטבח יש הזדמנויות לשחק ולהיות יחסית ספונטניים. וכל זה בא עם יין ושיחה מעניינת והלב מתרכך ונותן לחורף מקום של כבוד. אנחנו צריכים קצת חורף, זה קונספט שעובד יפה לכמה עמים.
.
